הרשומות של ליאו - פרק 4

22 במרץ. לילה.

את מארי פליישון, שמרשה לי לקרוא לה רק ''פלאשט'', אני מכיר כבר שנתיים. זה מספיק זמן כדי לקבוע שהייתי רוצה להכיר אותה יותר. היא ללא ספק המהנדסת הפירוטכנית הכי סקסית שאי פעם נולדה, ובאופן כללי, אני שמח שהיא לסבית. היא אחת הנקבות שאני יותר מעריך, ואם היא הייתה סטרייטית, בטח כבר מזמן היינו שוכבים. ואז הייתי שולח אותה לעולם הבא. חבל. עם מוח כמו שלה? גאון כימי שכמותה; היום היא קפצה להזכיר לי – שוב – כמה אני לא יכול בלעדיה. קודם הבושם שלה נכנס, אחר כך היא מגיחה, מפשילה את משקפי השמש הוורודות שלה ותוקעת לי חיוך ענקי. ''מה שלומך, נסיך שלי?'' היא מדהימה כמו תמיד, ויודעת את זה מצוין. מאחוריה נגרר סבל צעיר עם צרור המתנות החדש שלה.

אני מסלק את הניירת הצידה ומפנה לה את הכיסא שמולי. ''יפה מצדך לבוא לומר שלום!''

''אווו, ליאו הקטן והמסכן. חודשים הוא לא ראה אותי.'' היא צונחת על הכיסא. ''בטח מתת מדאגה.''

''הייתי קרוב לזה, בעצם.'' אני מציין ביובש, ''כל המלאי מהמשלוח האחרון נגמר לפני שבועיים, ומאז אני מפרפר בחיפוש אחרי תחליפים. כמעט התייאשתי.'' האמת שנשאר לנו עוד מספיק סמטקס לחודש הקרוב, אבל פלאשט אוהבת שצריכים אותה. היא מחייכת אליי את החיוך הרחב שלה, ומצביעה על המארזים החדשים. יש שם שלוש קופסאות בגדלים שונים. מאחת מציץ חומר לבן לא מוכר.

''הבאתי לך הפתעה.'' היא מבשרת לי באושר,''RDX. קצת ערבוב עם תערובת משנית ותשיג לך פיצוצים נפלאים.''

''מה זה? אני מקווה שזה לא עוד משהו בסגנון PETN. לא מתחשק לי לעבור עוד לילה בטיפול נמרץ עם נייבי שחסרה לו יד!''

''ליאו, ליאו, ליאו,'' היא משתמשת בטון החינוכי עליי שוב. ''מתי כבר תלמד שפלאשט לא עושה טעויות? אמרתי לך מראש שהחומר הזה רגיש לחום יותר מTNT. כל מה שנדרש זו טיפת זהירות. אתה תראה, האבקה הזאת תקצר לך את הזמן של הכרייה בחצי.'' היא מבטיחה, ולי לא נשאר אלא להאמין. אני לא מבזבז את הזמן שלי עם חובבנים. פלאשט היא הדבר האמתי בכל עסקי הפצצות והפיצוצים. מאז שהייתה ילדה התעסקה בתרכובות וחומרים כימיים. כשהכרנו היא הייתה על גבול הפשע. מפלרטטת עם סחר בחומרי נפץ לטובת כנופיות ששדדו בנקים וחנויות אופנה סוג ב'. עכשיו תראו מה נהיה ממנה! אני די גאה בעצמי.

וחוץ מזה, היא כל כך אסירת תודה, שהיא תמיד חוזרת להביא לי חומרי נפץ לעבוד אתם.

''מה קרה למעיל העור החדש?''

היא מושכת בכתפיים. ''ניסיתי להכין טריאצטון. גיליתי בדרך הקשה למה קוראים לזה 'האימא של השטן'. כנראה משהו בתרכובת הצית-''

''אוקיי, בסדר, תשכחי ששאלתי.''

''אתה רואה למה אתה עושה טעויות?! תקשיב לי כשאני מסבירה לך!''

''פלאשט,'' אני לוקח את היד שלה, ''את יודעת שאני מכבד אותך,ומעריך אותך,וחושב שאת בחורה מאוד מושכת – חוץ מהפעמים שאת שולחת לי תמונות שלך בביקיני, ואני מאחל לך מוות בייסורים –'' היא צוחקת. ''אבל כשזה מגיע לחומרי נפץ, עשי לי טובה, תהיי תמציתית.''

היא נאנחת. ''בסדר, הבנתי, נסחפתי.'' ומפנה את הראש בעצב כביכול אל הדגימות שניצבות בדממה בחדר מאחוריה. ''אני לא מבינה איך אתה לא מצליח לראות את היופי שבהם. הריגוש כשאתה משלים את התרכובת של C-4, הפיצוץ המרהיב של הסלעים כשהדינמיט מתפרק-''

''פלאשט,''

''אה, סליחה,'' היא מתעשתת,משעינה את הראש לאחור וזורקת שתי רגליים מושלמות וחצופות על הספה ממול. ''אז מה שלומך? עדיין עובד קשה?''

''יותר מתמיד. בקרוב אני אסע הרבה יותר.''

''מה? רחוק ממני?''

''לך אין זכות דיבור. מי הייתה זאת שנעלמה לחצי שנה אחרי שגייסו אותה ליחידה המיוחדת לסילוק פצצות?''

''אבל-''

''ואחרי שהכרת את ונסה! את יודעת שאפילו לא ראיתי תמונה שלה?''

''באמת, ליאו,'' היא מצחקקת,''לפעמים אתה כזה רכושני! אני מזמינה אותך לבוא! אני גרה במאדים עכשיו. לא רחוק מדי בשבילך, נכון?''

''המממ, מפתה.'' מרחק שעה וחצי נסיעה מהמפעל. לא נורא בכלל. אני זונח את השולחן ורוכן לידה. הייתי מת לראות אותה פעם מסמיקה או מובכת בגללי. אולי גם בגלל זה אני נהנה לדבר אתה. היא צולחת את כל הסקס אפיל שלי בלי לעפעף. זה מוכיח שהיא לא סטרייטית. אני לא מאמין שהיא התחתנה רק כדי לוודא את זה וישר אחר כך התגרשה ממנו. מצד שני, זה כל כך פלאשט לפוצץ מערכות יחסים אחרי חתונה...

''אל תנסה עליי את הקסמים שלך, יקירי,'' היא מלטפת לי את הלחי. ''אני מקרה אבוד, זוכר?''

''מון שרי, אין בעולם דבר כזה מקרה אבוד.''

''אווו, אתה יודע כמה אני אוהבת שאתה מתחנף אליי בצרפתית!'' היא מגרגרת ומנשקת לי את הלחי במן ניקור מנומס. ממש לא נשיקה שאפשר ליהנות ממנה, אבל זה יספיק. היא ממהרת וגם אני. יש לי סידורים אחרונים לארגן לפני שאני נוסע שוב לאי של אפר. חומרי הנפץ מחכים בחוץ, מסודרים כמו חיילים על סנדות העץ. כמעט הכול מהמעבדה הביתית שלה.

היא משליכה את תיק העור השחור שלה מאחורי גבה ומנופפת לי. ''טא טא מון אמי.'' היא מבטיחה לקפוץ יותר. ואולי להתקשר יותר. לי, בינתיים, נשאר רק לפנטז שאי פעם אחזור להיות אנושי – או לפחות אצליח למצוא דרך להיות עם מישהי בלי להרוג אותה. בינתיים זה לא עובד. אוטומטית קופץ הקול של אוֹלי לקריין את המחשבות שלי – ''לא יכול ליהנות מאלכוהול. לא יכול ליהנות מנשים. עדיף למות.'' אני שמח שרק בראש שלי הוא יודע על זה. אני לא מתכוון לבשר לו שהשותף שלו אוכל חושך לארוחת בוקר. וצהריים. וערב. זה נותן משמעות די אכזרית למושג ''אין טעם לכלום.''

אוקיי, מספיק עם השליליות. יש לי טורניר ברידג' לנצח מחר. ואת התענוג הזה אפילו סולדד לא תצליח להרוס.